הכרעת דין בתיק תת"ע 6599-06-11

1.         כנגד הנאשם שבפניי, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב-37, זאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), לאחר שעפ"י הנטען, בתאריך 13.11.10, בשעה 19:45, בצומת הרחובות קישון - יל"ג בחיפה, לא ציית הנאשם לתמרור הנ"ל, בכך שלא עצר את רכבו כנדרש לפני קו העצירה.

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי עצר.

3.         מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, רס"ב גיל רוב (להלן: "עורך הדו"ח" או "השוטר"), שבאמצעותו הוגש הדו"ח, לרבות תרשים שערך על גביו. מנסיבות הדו"ח עולה, כי עמד מחוץ לניידת ברחוב יל"ג כשלרשותו שדה ראייה לעבר קו העצירה. הוא הבחין ברכב של הנאשם מגיע, פונה שמאלה ואז נעצר בפנייה שמאלה, ולאחר שפנה, הואיל וזוג הולכי רגל עם עגלת קניות חצו את הכביש. לאחר שחידש את נהיגתו סימן לו השוטר לעצור בצד. השוטר מדגיש כי לא היה כל רכב שהפריע בינו לבין רכב הנאשם או התמרור.

            בחקירתו הנגדית העיד השוטר, כי עמד במרחק של כ- 25 מ' מהצומת וכי היה לו שדה ראייה 10 מ' לפחות לפני קו העצירה מכיוון נסיעת רכב הנאשם לקראת הצומת.

4.         הנאשם העיד כי אכן נסע כפי שנטען וכשהגיע לתמרור, שני אנשים עברו משמאל לימין, והוא עצר להם. לאחר מכן פנה שמאלה והתבקש לעצור ע"י השוטר. הוא טען כי הולכי הרגל חצו משמאל לימין על קו העצירה. הוא הכחיש כי חצייתם הייתה ברחוב החלוץ. משהופנה הנאשם לתרשים שערך השוטר, טען כי התרשים אינו נכון, שכן לטענתו הולכי הרגל חצו ברחוב הקישון משמאל לימין בכיוון נסיעתו, ולא ברחוב יל"ג (החלוץ כלשונו). הוא אישר את מקום עמידתו של השוטר וכי היה מחוץ לניידת. כשנשאל האם לשוטר היה שדה ראייה טוב, הוסיף לפתע, כי מימינו עצרה משאית, כך שאין הוא יודע אם יכל השוטר לראות את מה שהיה.

            כבר עתה יצוין, כי טענה זו של הנאשם היא טענה כבושה שלא היה לה זכר הן במעמד רישום הדו"ח והן בישיבת ההקראה בפניי. יוטעם, כי בהמשך סייג הנאשם את דבריו שוב והעיד, כי אין הוא יודע אם המשאית הפריעה לשדה הראייה של השוטר.

5.         לאחר ששמעתי את הנאשם ואת השוטר, התרשמתי מהופעתם בפניי, שקלתי את דבריהם ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

            בהגיעי למסקנה זו, ער אני לכך כי עדותו של השוטר הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולכן התייחסתי אליה בזהירות, אולם עדות זו הותירה עליי רושם חיובי ואמין ושוכנעתי כי ניתן לבסס עליה הרשעה בפלילים מעבר לכל ספק סביר.

6.         אני מאמין לשוטר, כי הנאשם נכנס לצומת מבלי לעצור כנדרש בקו העצירה או בסמוך לפניו וכי עצירתו של הנאשם, לראשונה, הייתה לאחר שכבר פנה  שמאלה ובשל חציית הכביש (רחוב יל"ג) ע"י הולכי הרגל שחצו לפניו. הנני קובע כי עצירתו של הנאשם  הייתה ללא קשר לתמרור, הרבה אחריו והוכתבה ע"י הולכי הרגל, כך שלא היה בה מילוי לחובה לעצור שמתחייבת מהצבת התמרור בצומת. 

            עדותו של השוטר בעניין זה אמינה עליי ואני קובע כי לרשותו היה שדה ראיה פתוח לצומת, לתמרור ולקו העצירה. עדותו של השוטר הייתה אחידה ועקבית, הדו"ח שערך היה מפורט וערוך היטב והחקירה הנגדית לא הצליחה לפגוע או לערער את אמינותו. נהפוך הוא, התשובות שנתן השוטר בחקירתו הנגדית, בעיקר בכל הנוגע למיקום חציית הולכי הרגל, לשדה הראייה שעמד לרשותו לפני הצומת והתרשים שערך על מנת להמחיש את ההתרחשויות, כל אלה יש בהם כדי לחזק את האמון שיש לתת בגרסתו.

7.         לעומת זאת ובשים לב להתרשמותי מהנאשם, הרי שגרסתו אינה מקובלת עליי. טענתו כי הולכי הרגל חצו ברחוב קישון ממש על קו העצירה נועדה להרחיק את עצמו מהמיוחס לו וגם העלאת טענה כבושה בדבר קיומה של משאית (גם אם לא טען חד משמעית כי הפריעה לשוטר), יש בהם כדי לפעול לחובתו. הנאשם לא הצליח לסתור את עדותו של השוטר ונוכח התרשמותי, אין כל מקום להעדיף את עדותו על פני עדותו האובייקטיבית והאמינה של השוטר.

8.         העולה מכל הנ"ל הוא, כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ביום 10.1.13 שעה 11:05.

ניתנה היום,  כ' כסלו תשע"ג , 04 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים והסכמתם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: